פסטה ברוטב שינקן וגבינה

שלום חברים, השבוע בדקתי מוצר מטריטוריה שטרם נחקרה בבלוג- פסטה. אחותי וגיסי החמודים ביקרו בבודפשט: עיר יפהפייה ומעניינת עם אוכל נפלא וייחודי ומחירי מזרח אירופה ואני זכיתי ב:

חזית אריזה
גב אריזה

כמו כן, פעם ראשונה שאני בודקת מוצר של מאגי (מותג של נסטלה), שכמו קנור (יונילייור)- גם היא ענקית בתחום. במטבח המרכז-אירופאי יש חיבה לשילוב המושחת של גבינה ובשר מעושן. הצירוף האהוב מופיע באינספור מנות וחטיפים ואני אישית אוהבת אותו במיוחד.

תוכן השקית

הייתה שקית גדולה אז רוקנו אותה לקערה, מה שיצר אפקט מגניב עם הנירוסטה בתמונה, מי שיתאמץ אפילו יראה אותי. דבר ראשון, הצורה הסלילית של הפסטה הייתה מיוחדת: יצור-כלאיים של פנה ופוזילי שגם מאפשר לרוטב להכנס לחלל הצינורי וגם לוכד חתיכות קטנות (של שינקן ובייקון במקרה שלנו). שאפו. הריח החביב היה בעיקר של תמצית עשן ואבקת גבינה. שבבי הבשרים היו זעירים ולא היה קל להבחין בהם בעין בלתי מזוינת.

הונגרית, כידוע, היא שפה בלתי אפשרית. רשימת הרכיבים הייתה ארוכה ולא תרגמתי את כולה אבל יש שם בעיקר פסטה, עמילנים, תערובת גבינות שונות, שינקן ובייקון מיובשים (אקזוטי 1), שומן חזיר (אקזוטי 2) ומגוון של ארומות, תבלינים ונותני טעם שונים.

חומרי המוצא

יאללה לעבודה

ההוראות: להרתיח חצי ליטר מים, להוסיף את תוכן השקית ולבשל 10 דקות תוך ערבוב מתמיד. מתחת להוראות האלה היה איור של מיקרו- אבל בלי שום מלל נוסף, אז אני לא יודעת איך עובד איתו.

אפשר לראות שעם התקדמות הבישול, רוב המים נספגו בפסטה והתקבל רוטב לא מאוד סמיך, בפרופורציה הגיונית לפסטה. הרגיש משונה מאוד להכין פסטה בכ"כ מעט מים ולערבב אותה כל הזמן אבל זרמתי עם הקונספט.

שתי מנות בינוניות וסבירות

טעימה ומסקנות

חששתי מאופן הבישול של הפסטה, שהיא תהיה רכה וסמרטוטית. בפועל, חוץ מכמה חתיכות קשות, דווקא היה לה מרקם די בסדר, קרוב לאל-דנטה. פתיתי הבשר השתחזרו בבישול ונהיו מובחנים יותר ובהחלט תרמו. היינו שמחים אם הגבינות היו נוכחות יותר והרוטב- סמיך ועוטף שלא מרגיש כמו אבקת מרק עם קרונפלור. למרות כל זה, הטעם היה סביר ומעלה והקפצנו אותו עם מעט סריראצ'ה. מוצהר כשתי מנות, לא משביע כארוחה מלאה.

שורה תחתונה: לא רע, מתאים במיוחד למי שרוצה להרגיש מושחת וסופר קלוריות (268 למנה!). ציון: 7.5/10

מרק קרם פטריות יער

אחרי המוצר הטראומטי מהשבוע שעבר, החלטנו (או לפחות קיווינו) ללכת על בטוח עם "מרק קרם פטריות יער מובחרות, עם שום ורמזי בלסמיקו מעודנים" באדיבות חברינו אבישי ואסתרינה שהביאו לנו מאוסטריה:

חזית אריזה
גב אריזה

תוצרת קנור, אוסטריה, מסדרת "צלחת הקייזר- גורמה". בסדרה הנ"ל קנור מגישים מתכונים שנוצרו בהשראת מרקים מהמסעדות הטובות ביותר באוסטריה, מרכיבים איכותיים וטבעיים. המרק הזה ספציפית מתואר כ"קומפוזיציה מפטריות שלוקטו ידנית, בעידון שום, בתווים מיוחדים של חומץ בלסמי ממודנה." אני מרגישה מאוד אייל שני אחרי הפסקה הזו.

תוכן השקית

בשקית המתינה אבקה בהירה בתוספת כמות בהירה של פרוסות פטריות וטבעות בצל ירוק. מה שהפתיע בשלב הזה, היה היעדר ריח של ארומת פטריות- חומר שתלטני ועוצמתי שנמצא ברוב מוצרי הפטריות להכנה מהירה, ואי לכך, גם ב"מוקרמים" למיניהם, אבל לא פה! כבר מצא חן בעיניי. אז המוצר לא מכיל ארומות בכלל, מה שכן יש בו: שמן דקלים (כ-30%, הרבה!), עמילנים, קמח חיטה, מלח, 8.5% פטריות (שמפיניון, פורצ'יני ועוד סוג שלא הכרתי, שבגרמנית ובשפות אירופאיות נוספות מכונה "פטריית חמאה"), תמצית שמרים, לקטוז, חלבוני חלב, מלטודקסטרין, סוכר, שום, בצל ובצל ירוק, אגוז מוסקט, חומץ בלסמי, תמצית יין לבן, שמן חמניות, תמצית פלפל. נראה טוב ונקי בסה"כ.

חומרי המוצא

יאללה לעבודה

הכנה פשוטה ביותר בשני שלבים: להוסיף את תוכן השקית לחצי ליטר מים רותחים ולטרוף היטב. לבשל 3 דק' על להבה נמוכה, תוך בחישה מדי פעם.

החומר התפזר במהירות במים הרותחים, ללא היווצרות גושים. כעבור 3 דקות הסמיך לרמה של שמנת מתוקה- ז"א לא מעובה מאוד (שזה מתאים לסוג המרק הזה) והפיץ ניחוחות נעימים.

מוכן לאכילה

טעימה ומסקנות

הריח העדין של פטריות ויין לבן הזכיר את המוצר הביתי, בלי הארומה התעשייתית והמאוסה. נהנינו מהטעם העשיר והמאוזן אבל לא הרגשנו את הבלסמי (בדיעבד, חבל שלא הוספנו קצת לקערות, לבדוק אם השילוב עובד). הפטריות והבצל הירוק השתחזרו היטב ויכולנו להרגיש בטעם הייחודי של הסוגים השונים. פחות אהבנו את המרקם של הנוזל, שהעמילן הורגש בו ויצר חלקלקות מלאכותית. המרק מיועד ל-2 מנות. הוא מספיק כמנה ראשונה אבל לא כארוחה.

שורה תחתונה: מוצר מושקע במיוחד מקטגוריית המרקים, בביצוע לא רע.  ציון: 8.5/10

קציפת סולת בטעם חמוציות

השבוע בדקנו מוצר מסקרן ביותר- קינוח סולת שנדיה ולנה, האחות של דימה וזוגתה, הביאו לנו מאסטוניה(!).

חזית אריזה
צד אריזה
גב אריזה

עיצוב הרטרו החמוד של האריזה והרעיון של הקצפת סולת- שימו לב לעליית הנפח לפי האיור- קסמו לנו. מסתבר שזו מנה מסורתית ונפוצה שכל ילד אסטוני/פיני/שוודי מכיר. המתכון הבסיסי: מכינים מיץ ממותק מפירות יער בלטיים טריים או מתפוחים, מרתיחים, מוסיפים סולת ומבשלים עד הסמכה. מקררים לטמפ' חדר ומקציפים עד שמתקבל ענן של מוס פירותי.

תוכן השקית

בקופסה המתינה אבקה יפהפיה ומנצנצת עם המון סוכר, סולת דקה ונקודות ורודות, בניחוח נוסטלגי של תרכיז פטל מסוג "אינו מכיל פרי". הממצאים תאמו את רשימת הרכיבים: סוכר, סולת, רכז מיץ גזר (צבע מאכל טבעי), חומצת לימון, ארומות וחומרי טעם חמוציות (ותודה לגוגל טרנסלייט שהביאני עד הלום, איזו שפה מוזרה!).

חומרי המוצא

שימו לב לשקית האבקה בתוך אריזת הקרטון- נראה כמו אריזה ידנית! אין דברים כאלה.

יאללה לעבודה

ההוראות (שאפילו היו באנגלית): להוסיף את תוכן השקית לליטר מים רותחים תוך ערבוב, להרתיח 5 דקות, לקרר לטמפ' החדר ולהקציף לקבלת מוס. להגיש עם חלב.

כשהוספנו את האבקה למים הרותחים האפקט היה מיידי ומרשים:

התערובת הסמיכה בזמן הבישול אבל לא ברמה של דייסת סולת. למרות הערבוב המתמיד, נשארו גושים- כמו שאפשר לראות בתמונה האחרונה. קיווינו שזה לא יהיה משמעותי במוצר הסופי.

אחרי המתנה של כשעתיים הסיר נראה ככה:

צינון לטמפ' חדר

מן דייסה צמיגית אך נוזלית בגוון ורוד-מסטיק. החומר כונה מעתה "קרנג". למי שלא זוכר, להלן קרנג:

התחלנו להקציף ולהקציף ולהקציף…

קשה לראות בתמונות אבל הנפח כנראה שילש את עצמו. הגוון השתנה מבזוקה בטעם אורגינלי למרשמלו תות. ניתן לראות בתמונה האחרונה שהמרקם עדיין נוזלי ולא מחזיק את עצמו. העברנו למקרר להתייצבות, אחרי כחצי שעה אפשר להגיד שהיה מוס:

זה מוס!

טעימה ומסקנות

האמת שטעמתי עוד בשלב ההקצפה כדי לבדוק את המרקם ואיך להגיד… הציפיות ירדו בלשון המעטה. הזמנו גם את חברינו אלה ודורון להתרשם מהמוצר והוא עורר חלחלה בכולנו. הטעם היה מתוק מדי, הארומות סינתטיות מדי והתווסף אליהן טעם לוואי מריר- כמו סוכריית חמוציות שנשכחה בפינה חשוכה למשך המון זמן. המרקם היה יבש וגרגרי ולא התחברנו אליו. אני מאמינה שלמנה המקורית שמכינים עם פירות אמיתיים יש פוטנציאל אבל המוצר הזה היה זוועתון. לא הבנו את ההוראה "להגיש עם חלב" אז פשוט מזגנו לנו בכוסות ליד וטוב שכך- כי היה במה לשטוף את הטעם. ארזנו את קרנג בשקית זבל ונפרדנו ממנו לעד.

שורה תחתונה: איום ונורא אבל תהליך ההכנה היה ממש מעניין וכייפי.  ציון: 2/10

סקונס

השבוע הכנו סקון- קלאסיקה בריטית שהיא חלק בלתי נפרד מ"שעת התה" המסורתית. למי שלא מכיר, מדובר במאפה מהיר הכנה, (גם כשמכינים מאפס), המותפח ע"י אבקת אפייה, בעל מרקם נימוח וייחודי. השתמשנו באבקה מתוצרת סיינסבורי שקנינו באנגליה:

חזית אריזה
גב אריזה

הסקונס הקלאסיים הם נייטרלים-מתקתקים, מבוססי קמח חיטה, חלב וחמאה או שמנת. לעיתים נוספים להם גם ביצים וצימוקים או אוכמניות. מקובל לאכול אותם בתוספת ריבה ו-clotted cream שהיא שמנת עשירה וסמיכה. עם השנים, נוצרו כמובן אינסוף וריאציות- מלוחות ומתוקות.

תוכן השקית

האבקה נראתה והריחה כמו קמח. פשוט קמח. מעניין שברשימת הרכיבים צוינו בנפרד קמח חיטה מועשר וקמח חיטה בריטית מועשר… פטריוטים אמיתיים. רכיבים נוספים: סוכר, שמן דקלים, חומרי תפיחה, שמן לפתית. דומה למוצר הביתי למעט ההחלפה המצערת של החמאה בשמן דקלים.

יאללה לעבודה

המון הוראות ביחס למוצרי אינסטנט אבל עדיין, פשוט מאוד: לחמם תנור, להוסיף לתערובת הסקונס 180 מ"ל חלב ולערבב במזלג לקבלת בצק רך. חומרי התפיחה נכנסו לפעולה מיד, כמעט היה אפשר לשמוע את בועות הגז.

לרדד את הבצק לעובי 2 ס"מ, לקרוץ עיגולים, להעביר לתבנית אפייה משומנת, להבריש בחלב ולאפות כ-15 דק' לקבלת מאפים זהובים ותפוחים. להניח 5 דק' לצינון.

הכמות אמורה להספיק ל-6 סקונס. בפועל, היא הספיקה ל-6 יח' יפות ועוד 5 פחות יפות שכידררתי משאריות הבצק. חשוב להקפיד על עיבוד מינימלי של המאסה על מנת לשמור על המרקם הנימוח.

במקביל, הכנו סקונס קפה ושוקולד לבן שדרשו יותר חומרים אבל היו קלים ומהירים במידה דומה.

סקונס ביתיים

טעימה ומסקנות

בשני המקרים, קיבלנו מאפים שחומים וחמודים עם ריח משגע ובמהירות שיא. אכלנו אותם עם חברינו אלה ודורון, בתוספת מסקרפונה על תקן clotted cream וריבת פירות יער. אלה, שברזומה שלה יש מגורים בלונדון, אמרה שהסקונס של סיינסבורי יותר דומים למקור הבריטי, דהיינו מאפה נייטרלי למדי וסתמי שעובד היטב עם השמנת והריבה. הסקונס הביתיים היו עשירים יותר במרקם ובטעם ועמדו גם בפני עצמם.

שורה תחתונה: חביב, קל ומהיר הכנה, לא מציג יתרון משמעותי על פני המוצר הביתי.  ציון: 7.5/10